1. לפניי בקשה דחופה שהוגשה ביום 18.2.13, לעיכוב ביצוע ולעיון מחדש בהחלטת בית המשפט מיום 11.2.13 (להלן: "
ההחלטה"), ולחלופין, להורות על ביטולה של ההחלטה (להלן: "
הבקשה"). כן מבוקש בבקשה, שהוגשה במעמד צד אחד, להותיר את הצו הארעי שניתן במעמד צד אחד, ביום 31.1.13, על כנו.
2. ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, שבה התבקש בית המשפט להורות למשיבים 1-4, להימנע מלבצע כל פעולה בקשר עם חנות הנמצאת ברח' בן גוריון פינת ארלוזורוב בהרצליה (להלן: "
החנות"), וזאת עד למתן פסק דין בתובענה שהוגשה על ידי המבקשים. עיקר המחלוקת בתובענה היא האם בעלותן של המבקשות בחנות, כפופה לשעבוד שניתן לטובת המשיבים 3 ו- 4 (שני אלה להלן: "
אורן"), על ידי הבעלים דאז של החנות, עוד טרם מכירתה למבקשות, וככל שכך, האם אורן רשאים לממש את השעבוד כלפי המבקשות.
כפי שפורט בהחלטה, המחלוקות בין הצדדים נדונו במספר רב של הליכים בבית המשפט המחוזי בת"א-יפו וכן בערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון.
3. בהחלטה נקבע כי לא התקיימו התנאים ליתן צו מניעה זמני, וזאת ממספר טעמים, עליהם אעמוד בקצרה להלן:
ראשית, בהסכם בוררות שנחתם בין הצדדים ביום 3.12.96, שאושר על ידי בית המשפט המחוזי ביום 1.9.97, וניתן לו תוקף של פסק-דין (ה"פ 947/97) (להלן: "
הסכם הבוררות"), הכירו המבקשות בתוקף השעבוד, והסכימו למימוש החנות על ידי אורן. המדובר, אפוא, בהתחייבות מפורשת, המהווה חלק מפסק דין חלוט, המחייב את המבקשות, ופסק הדין לא בוטל.
שנית, מהחלטת בית המשפט (כב' השופטת קרת) מיום 11.9.12, בתיק פר"ק (ת"א) 1087/09, המתבססת, בין היתר, על חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, עולה כי החוב לאורן, אותו נועד השעבוד להבטיח, עומד על סך של 4.6 מיליון ש"ח לפחות. משכך, קבע בית המשפט בתיק האמור, שהתקיימו התנאים להורות על המשך מימוש השעבוד (להלן: "
החלטת המימוש"). ביום 4.12.12 נדחתה בקשת המבקשות והמשיב 1 לעיכוב ביצוע החלטת המימוש, וביום 30.12.12 קבע בית המשפט העליון (כב' השופט זילברטל), כי אין לעכב את ביצוע החלטת המימוש.
שלישית, לזכות אורן רשומה בפנקס רישום המקרקעין, הערת האזהרה, שנרשמה קודם לרישום הערת האזהרה לזכות המבקשות, כך שזו האחרונה כפופה, לכאורה, לזכויות אורן בחנות. מכל מקום, נקבע בהחלטה כי המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח היפוכו של דבר, וזאת לצורך הבקשה למתן צו מניעה זמני.
רביעית, לפני בית המשפט הוצגו מסמכים מהם עולה כי המבקשות הודו בתוקף השעבוד ובכוחו המחייב. כדוגמא, תגובת המבקשות מיום 14.4.08, הנתמכת בתצהירו של יעקב כהן, בבש"א 5686/08, ופרוטוקול דיון מיום 27.1.00 בתיק ה"פ (ת"א) 1263/92 בפני כב' השופט קלינג.
חמישית, תוקפו של השעבוד אף הוכר במספר החלטות, לרבות של בית המשפט העליון (ראה ע"א 7131/06 מיום 28.7.08, שניתן ע"י כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס).
ששית, אף בחינת מאזן הנוחות הביאני לידי מסקנה כי אין לקבל את הבקשה, זאת הן לאור הקביעה ביחס לסיכויי התביעה, כמבואר לעיל, הן לאור הנזק הכבד שנגרם לאורן במהלך השנים, והן מאחר שמדובר במימוש נכס עסקי של חברות, להבדיל מדירת מגורים. לרועץ המבקשות אף עמד שיהוי ניכר, חוסר תום לב דיוני והעדר "ניקיון כפיים", עליהם עמדתי בהחלטה.
4. בהחלטתי מיום 19.2.13 קבעתי כי לא מצאתי בנימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע, ליתן סעד במעמד צד אחד, והוריתי על קבלת תשובות לבקשה. המשיבים הגישו תשובה, והמבקשות הגישו תשובה לתשובה.
5. לטענת המבקשות, לאחר מתן ההחלטה, קיבל בא כוחן מספר ארגזים מגנזך משרדו, ובהם מסמכים רבים התומכים בטענותיהן וסותרים את טענות אורן. המבקשות מפנות לבקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי אורן בשנת 2003 (בר"ע 6173/03), ממנה עולה, לטענתן, כי הסכם הפשרה מיום 18.2.97, במסגרתו ויתרו אורן על החוב והכירו בקדימות זכות המבקשות בחנות על פני זכותן, כך לטענת המבקשות, אושר על ידי בית המשפט (כב' השופט קלינג), ומהווה הסדר כולל בין כל בעלי הדין הנוגעים בעניין. זאת בניגוד לנטען על ידי באי כוחם של אורן בדיון לפניי, כי הסכם הפשרה לא הוצג בבית המשפט, ולא אושר על ידו, ומשכך אין בו כדי לחייב את אורן. משכך, סבורות המבקשות כי חל שינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטה, ומתן צו מניעה זמני עד לתום בירור התובענה. לחלופין, נטען כי יש להורות על ביטול ההחלטה, הואיל והיא ניתנה בהתבסס על נתונים מטעים, שנמסרו על ידי אורן ובא כוחם.
6. אורן וכונס הנכסים מתנגדים לבקשה. לדידם, בקשת רשות הערעור, שהמבקשות היו צד לה, ויוצגו בה על ידי בא-כוחן בהליך זה, אינה יכולה להוות נסיבה חדשה, מה גם שלגופם של דברים, אין בה כל חדש, והיא מתארת במדויק את הסכם הבוררות, את זכויותיהם על פיו, ואת אישורו בפסיקת בתי המשפט. כמו כן, נטען כי לא נפלה כל טעות בהחלטה, כי סיכויי בקשת רשות הערעור עליה נמוכים, וכי מבחינה מהותית עסקיהן בבקשה לסעד זמני בערעור, על אף שאין בבקשה כל אמירה, ולו משתמעת, כי בכוונת המבקשות לנקוט בהליכי ערעור על ההחלטה.
7. כלל ידוע הוא, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, וראויה להידון בשנית על ידי הערכאה שנתנה אותה, מקום שחל שינוי נסיבות, או של גילוי עובדות חדשות על ידי בעלי הדין, ובהיקף מצומצם יותר גם במקרים שניתן להצביע על סיבה מיוחדת, כגון טעות משפטית או טעות עובדתית שנפלו בהחלטה (רע"א 4472/10
Proneuron Biotechnologies ,Inc
נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ
(06.10.2010); ע"א 3604/02
אוקו נ' שמי
פ"ד נו(4),505; י' זוסמן,
סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 774; מ' קשת,
הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי (כרך שני, תשס"ז), 810).
צו זמני, כהחלטת ביניים אחרת, ניתן גם הוא לשינוי במקרה של נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה בית המשפט כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו, כפי שקובעת תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "
התקנות").
בית המשפט העליון חזר והדגיש, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי השימוש בהליך של עיון חוזר מוגבל למקרים חריגים (רע"א 1879/09
ג.ד. דניאל לשיווק בע"מ נ' מדינת ישראל
(16.4.09); רע"א 909/07
ניסנוב נ' שבתאי
(30.1.07)). אפנה בהקשר זה להחלטת כב' השופט דנציגר ברע"א 1547/11
שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן
(14.7.11):
"
ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת,
כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה
שנתנה
את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד
[ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן:
עניין אוקו
); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהך מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08
מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ
([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]" (פסקה 13 להחלטה).
(ההדגשה אינה במקור- א.א.)
על בית המשפט לבחון, אפוא, האם עלה בידי המבקשות להראות קיומו של שינוי נסיבות מיום מתן ההחלטה, שניתנה רק לפני ימים ספורים, ביום 11.2.13, המצדיק עיון מחדש בה, ולחלופין, כי נפל בהחלטה פגם המצדיק את ביטולה.